כוכב ריחני (Asteriscus graveolens)

מרץ

כוכב הוא סוג ממשפחת המורכבים. בארץ 3 מינים בסוג. כוכב ריחני צמח  רב-שנתי שחי עד כשלוש שנים. בקיץ הוא מתייבש לגמרי, אך כשמתחילים הגשמים, מה שנראה כמו צמח יבש חסר חיים, פתאום קם לתחייה ומוציא עלים רעננים מתוך הענפים היבשים. לכוכב תפרחת צהובה כמו של חרצית ופורח בסוף החורף. כוכב גדל במדבר הקיצוני החם (לא בהר הנגב). 

לעלים של הכוכב יש ריח נפלא דומה לאפרסק שכדאי להכין מהם תה משובח. מין דומה לכוכב הוא פרעושית גלונית, שגדל באותן בית גידול של הכוכב, וגם ממנו אפשר להכין תה.

 לפרעושית יש סגולות רפואיות וגם ידוע כדוחה פרעושים. לאור הגשמים המוקדמים שהגיעו לדרום הנגב, הגנן המדברי יצא לחפש פריחה בנחלים הגדולים. בהר הנגב יש מעט עצי מדבר אמיתיים. קבוצת העצים הגדולה היא האלות אטלנטיות בהר הנגב המערבי. פה ושם יש עצי שיטה בודדים (נחל צרור, נוקד). בנחל פארן, ציחור ויובליהם יש מאות עצי שיטה סלילנית ונגב מפוארים כיאה למדבר אמיתי. אז איך שאין כמעט שיטים בהר הנגב? עצי השיטה של העולם הישן (בניגוד לשיטים של אמריקה ואוסטרליה) מקורם מהסוואנות של אפריקה שם הטמפרטורה לא יורדת מתחת לאפס. ואילו בהר הנגב הטמפרטורות צונחות כל חורף מתחת לנקודת הקיפאון. שיטת הנגב הכי עמידה לקור, ועל כן אפשר לשתול אותה בגינות, שיטה סלילנית רגישה יותר ועל כן היא תשרוד רק במקומות מוגנים מרוח, ואילו שיטת הסוכך, שגדלה רק בערבה ובאילת, רגישה מאד ולא תשרוד בגינות שלנו. 

יש עוד מספר צמחים שגדלים רק במדבר הקיצוני החם שקר להם מדי אצלנו כמו אזוביון מדברי, צלף סחוסי, סילון קוצני ועוד. בכלל זה, עם צמחי נוי, בכדי לדעת אם הם מתאימים לתנאים המקומיים, חשוב לדעת מה מקורם. למשל לצאלון או לבאובב - עצים שמוצאם ממדגסקר/ מזרח אפריקה, אזורים על קו המשווה שהטמפרטורה לעולם לא יורדת מתחת לאפס - יהיה קר בהר הנגב. לעומת זאת ארז או אשור, שמוצאם מאזורים קרים באירופה יסבלו מקרינה חזקה או מחום. מצד שני, עם ההתחממות הגלובלית, כבר אי אפשר לדעת אם יהיו לנו עוד חורפים קרים...