אלוי עצי

פינת הגינון המדברי

הסתוונית והנחליאלי הם מבשרי הסתיו, ואילו פריחת הקרקש מבשרת את החורף עבור הגנן המדברי. ואומנם אפשר כבר לראות את הפרחים הצהובים מקשטים את הוואדיות ברחבי הר הנגב. בגינות האלוואים (מהקבוצה של האלוי ורה) עכשיו בשיא פריחתם ומוסיפים נקודות אור בגינה בצבעים עזים. מעט המשתמשים בצמחים אלה בגינות כנראה בגלל השם הרע שהם מכונים "קקטוסים". אבל לא כך הדבר: למרות שיש להם קוצים, הם לא דוקרים ומשפדים כמו הקקטוסים והאגבות, יש להם מראה פיסולי בשלל גדלים והם פורחים בשרביטי פריחה בחורף, כשמעט צמחים אחרים פורחים. בימים אלה, לאחר הגשמים הטובים, כשהאדמה נספגה, הגנן נמנע מלהיכנס לגינה, הלס הרטוב נדבק לנעליו ויוצר עיסה דביקה, עקבות ורגבים בכל הגינה. כדאי לסגור את השיבר, לחכות כמה ימים להתייבשות הקרקע ואז לבצע עבודות גינון קלות כמו עישוב, גיזום ענפים שבורים או יבשים וגירוף עלים.

פינת הצמח המדברי: אלוי עצי (Aloe arborescens)

אם אי פעם הלכתם בקמפוס של אונבירסיטת תל-אביב בחודש ינואר וראיתם מרחוק שרביטים אדומים כמו חנוכייה עצומה, קרוב לוודאי שראיתם את האלוי העצי הענק הקשיש בקמפוס. בפינה שלנו כבר נתקלנו בכמה מינים של אלוי השייכים למשפחת העיריתיים (לשעבר משפ. השושניים) שמוצאו מאפריקה הדרומית. בדומה לאלוי ורה, לג'ל שבענפיו הבשרניים של האלוי העצי, יש תכונות רפואיות לטיפול בפצעים וכוויות, ומחקרים הראו שהוא גם מפחית כמות חיידקים. מין זה מגיע לגודל 3 על 3 מטר לפחות וגדל לאט ליצור גוש צפוף שיכול לשמש למסוכה או גדר חיה. הוא מושך צופיות, פרפרים ודבורים, וכך יוצר עולם ומלאו סביבו. כדאי למקמו בשולים של הגינה בשמש מלאה. הוא דורש מעט מים ותחזוקתו מועטה.

ארכיון
תגיות