והפעם קרסולה

מאי

חוויה יוצאת דופן עברה על הגנן המדברי בחודש שעבר שגרמה לו להעריך עוד יותר את הקושי והאתגר שניצבים לגננים במדבר. לאחר מאבק ממושך בפקקי גוש דן, בלווי אורות המגדלים ונצנוצי שלטי הפרסום המסנוורי, ובאמון עוור ב WAZE בניווט הדרכים, הגננים הפרובינציאלים הצליחו להגיע לגינה המיועדת בצפון תל-אביב. ושם, בין גזעי הצאלונים השריריים, שורשי הפיקוסים המתפתלים, ופרחי הפלומריות הריחניות (שלא היו שורדים רגע בחורף המדברי) הקימו הגננים גינה מדברית לתפארת. האדמה, הו האדמה האדומה, הרכה שנפתחת בנגיעה קלה של המעדר וכמעט שנמסה בין האצבעות. 

כמה קל לשתול בקרקעות החוף, שם המים מחלחלים עמוק, עמוק, ומאפשרות לשורשים להשתרג עמוק פנימה לתוך החמרה. ולמרות כל זאת, מנחם לחזור הביתה למצליבים הקטנים שפורחים בצדי הדרכים, ולרתמים המפיצים את ריחם המשכר ברחבי הנגב.

קרסולה Crassula

הסוג קרסולה שייך למשפחה של צמחים בשרניים חשובה שכבר הזכרנו – משפחת הטבוריתיים. המשפחה מונה יותר מ1500 מינים שמקור רוב המינים בנוי מדרום אפריקה. משמעות השם crassus בלטינית "עבה" בגלל הגבעולים ועלים הבשרניים. בארץ ישנן שתי קרסולות קטנות חד-שנתיות. 

הקרסולה המכסיפה (ovata) היא הנפוצה ביותר בגינות וכצמח בית, ולה גבעול עבה, שבמשך השנים, הופך לגזע שגובהה כ1 מטר. הפרחים לבנים וקטנים ומקשטים את הענפים העבים בחינניות. הקרסולה מתאימה לגינה לשמש מלאה או לצל, דורשת מעט מאד מים, אך צריכה ניקוז טוב. 

היא מתאימה גם לעציץ, בתוך הבית ונראית כמו בונזאי קטן. היא מתאימה כמתנה לאלה שמצליחים להרוג כל צמח בית בעקביות, כי היא יכולה לשרוד שבועות רבים ללא השקיה. אך יש להזהר מהשקיית יתר – בקיץ מספיק להשקות פעם בשבוע ובחורף פעם בשבועיים. בגינה אין להשקות בחורף בכלל. 

על פי עקרונות הפנג שואי לעיצוב הבית – הקרסולה נחשבת מאד ונקראת "עץ הכסף" או "עץ האושר" ומעניקה אושר/כסף לשוכני הבית.